אלבום רביעי יצא לאריקה באדו לפני כמה חודשים.
You need Flash player 8+ and JavaScript enabled to view this video.
הרבה רעש סביבו, הרבה תשבוחות, ואפילו ביקור קצרצר בארץ הקודש והופעה חד פעמית מרגשת. 4 שנים מאז אלבומה הקודם ו-הלא מוצלח מכולם, אריקה לוקחת את המוזיקה שלה לכיוון אחר - היפ הופ לגמרי. היא נעזרת בכל מפיקי ההיפ הופ האהובים עליה כרגע, כדי ליצור מאסטרפיס. פוליטית מתמיד, נחושה מתמיד, באלבום הכי מגובש שלה עד עתה.
האלבום נפתח בקטע ארוך שנשמע כאילו נחתך מפסקול של סרט blaxplotation, אלא שיש בו ביקורתיות כלפי אורח החיים בארה"ב, ופחות דיבור בסלנג מוזר ומילים כמו groovy ו-n*gger. האלבום נפתח רשמית עם המנון ההיפ-הופ החדש, the healer, שהופק ע"י מאדליב. טראק רגוע בעל קצב מיוחד במינו ובאסליין עמוק ובועט. מיד אחריו טראק נורא אישי בשם נורא לא אופייני לשיר כזה אישי - me. כל כך אישי עם שורות כמו "this year i turned 36.. my ass and legs got thick". על ההפקה הרגועה והנעימה צוות המפיקים Sa-Ra. אחריו עוד טראק שמאדליב הפיק - שוב שיר נורא מינימליסטי. נשמע כמו משהו שתשמע באמצע השדות של שבט אפריקאי כלשהו. והנה מגיע, כנראה הסינגל השני שהולך לצאת מתוך האלבום הזה, טראק מצויין בשם soldier. השיר עוסק, לפי איך שאני מבין אותו כרגע, בחייל שחור, שאין לו ברירה והוא מתגייס לצבא ארה"ב, כדי לפרנס ת'משפחה, ונפטר בעיראק לאחר זמן מה - ביקורת חריפה נגד המדיניות של ארה"ב, ועל המלחמה בעיראק. על ההפקה קארים ריגינס, משתף פעולה וותיק עם חברי חמולת ה-soulquarians. טראק 6, the cell, נשמע פאנקי ומגניב לגמרי, לא ברור לי במה השיר עוסק, אבל באדו מצויינת פה, סא-רה מצויינים פה, לא צריך להרחיב יותר מדי. twinkle, עוד טראק אפל ומינימליסטי. שוב לא ברור לי במה השיר עוסק, שוב סא-רה מספקים ביט מיוחד ומעניין. master teacher מספק את ההתארחויות היחידות באלבום, bilal - שלא צריך להציגו כלל, ו-georgia anne muldrow, זמרת די חדשה, שכבר הוציאה כמה אלבומים בשנים האחרונות מתחת לפני השטח. מחאה על העולם, על מלחמות, על כיבוש, על חזקים מול חלשים, וכמובן שקשור למצב במזרח התיכון. that hump, טראק רגוע ועייף, שאיך שאני מבין אותו, מדבר על קשיים בחיים, כמו סמים, חיים קשים, שהם מהמורה בדרך - השיר מדבר על הרצון לצאת מזה. telephone הוא הטראק הטוב ביותר באלבום לפי דעתי. שיר מחווה, שיר קשה, שיר עצוב, לזכרו של המפיק המנוח ג'יי די (ג'יי דילה) שנפטר לפני שנתיים. לאריקה יצא לעבוד עימו באלבומה השני, והשילוב ביניהם הוליד את הסינגל didn't cha know בזמנו. הרקע של השיר הוא מסיפור שסיפרה אמו של דילה לאריקה. בימיו האחרונים בבית החולים, הוא סיפר שהיה מדבר עם ol' dirty bastard (ממקימי הוו-טאנג קלאן) שנמצא בשמיים (odb נפטר ממנת יתר שנה או שנתיים לפני דילה), ואודיבי היה אומר לו שלא ייקח את האוטובוס הראשון, אלא את הבא אחריו - הבא אחריו ייקח אותו הביתה (לגן עדן). בשיר אריקה שרה "telephone, it's ol' dirty, he wants to give you directions home". על ההפקה questlove (מתופף ומפיק the roots) ו-james poyser (קלידן ומפיק וותיק בחמולת הsoulquarians), שמספקים טראק יחידי באלבום שהוא כלים חיים נטו, רגוע, ויפה, כשפה ושם ברקע יש סמפלים מהפקות שונות של דילה במהלך השנים, כמו הסירנות שהוא היה נוהג להשתמש בהן הרבה בשנותיו האחרונות. 8 דקות של תענוג באוזניים. r.i.p james dewitt yancey, וכמובן גם r.i.p. russell tyrone jones, שתי דמויות שיחסרו לז'אנר הזה מאוד.
האלבום מסתיים עם הסינגל הראשון מתוכו, honey, שהופק ע"י 9th wonder. טראק פופי משו שעוסק בהידלקות של אריקה באדו אחר בחור כלשהו. "sugar got a long way to catch you, you're so sweet". או בתרגום חופשי, מותק אתה כל כך מתוק שאתה לא רואה סוכר ממטר. פיס לעבדים, ולמשעבדים שלהם.
האלבום נפתח בקטע ארוך שנשמע כאילו נחתך מפסקול של סרט blaxplotation, אלא שיש בו ביקורתיות כלפי אורח החיים בארה"ב, ופחות דיבור בסלנג מוזר ומילים כמו groovy ו-n*gger. האלבום נפתח רשמית עם המנון ההיפ-הופ החדש, the healer, שהופק ע"י מאדליב. טראק רגוע בעל קצב מיוחד במינו ובאסליין עמוק ובועט. מיד אחריו טראק נורא אישי בשם נורא לא אופייני לשיר כזה אישי - me. כל כך אישי עם שורות כמו "this year i turned 36.. my ass and legs got thick". על ההפקה הרגועה והנעימה צוות המפיקים Sa-Ra. אחריו עוד טראק שמאדליב הפיק - שוב שיר נורא מינימליסטי. נשמע כמו משהו שתשמע באמצע השדות של שבט אפריקאי כלשהו. והנה מגיע, כנראה הסינגל השני שהולך לצאת מתוך האלבום הזה, טראק מצויין בשם soldier. השיר עוסק, לפי איך שאני מבין אותו כרגע, בחייל שחור, שאין לו ברירה והוא מתגייס לצבא ארה"ב, כדי לפרנס ת'משפחה, ונפטר בעיראק לאחר זמן מה - ביקורת חריפה נגד המדיניות של ארה"ב, ועל המלחמה בעיראק. על ההפקה קארים ריגינס, משתף פעולה וותיק עם חברי חמולת ה-soulquarians. טראק 6, the cell, נשמע פאנקי ומגניב לגמרי, לא ברור לי במה השיר עוסק, אבל באדו מצויינת פה, סא-רה מצויינים פה, לא צריך להרחיב יותר מדי. twinkle, עוד טראק אפל ומינימליסטי. שוב לא ברור לי במה השיר עוסק, שוב סא-רה מספקים ביט מיוחד ומעניין. master teacher מספק את ההתארחויות היחידות באלבום, bilal - שלא צריך להציגו כלל, ו-georgia anne muldrow, זמרת די חדשה, שכבר הוציאה כמה אלבומים בשנים האחרונות מתחת לפני השטח. מחאה על העולם, על מלחמות, על כיבוש, על חזקים מול חלשים, וכמובן שקשור למצב במזרח התיכון. that hump, טראק רגוע ועייף, שאיך שאני מבין אותו, מדבר על קשיים בחיים, כמו סמים, חיים קשים, שהם מהמורה בדרך - השיר מדבר על הרצון לצאת מזה. telephone הוא הטראק הטוב ביותר באלבום לפי דעתי. שיר מחווה, שיר קשה, שיר עצוב, לזכרו של המפיק המנוח ג'יי די (ג'יי דילה) שנפטר לפני שנתיים. לאריקה יצא לעבוד עימו באלבומה השני, והשילוב ביניהם הוליד את הסינגל didn't cha know בזמנו. הרקע של השיר הוא מסיפור שסיפרה אמו של דילה לאריקה. בימיו האחרונים בבית החולים, הוא סיפר שהיה מדבר עם ol' dirty bastard (ממקימי הוו-טאנג קלאן) שנמצא בשמיים (odb נפטר ממנת יתר שנה או שנתיים לפני דילה), ואודיבי היה אומר לו שלא ייקח את האוטובוס הראשון, אלא את הבא אחריו - הבא אחריו ייקח אותו הביתה (לגן עדן). בשיר אריקה שרה "telephone, it's ol' dirty, he wants to give you directions home". על ההפקה questlove (מתופף ומפיק the roots) ו-james poyser (קלידן ומפיק וותיק בחמולת הsoulquarians), שמספקים טראק יחידי באלבום שהוא כלים חיים נטו, רגוע, ויפה, כשפה ושם ברקע יש סמפלים מהפקות שונות של דילה במהלך השנים, כמו הסירנות שהוא היה נוהג להשתמש בהן הרבה בשנותיו האחרונות. 8 דקות של תענוג באוזניים. r.i.p james dewitt yancey, וכמובן גם r.i.p. russell tyrone jones, שתי דמויות שיחסרו לז'אנר הזה מאוד.
האלבום מסתיים עם הסינגל הראשון מתוכו, honey, שהופק ע"י 9th wonder. טראק פופי משו שעוסק בהידלקות של אריקה באדו אחר בחור כלשהו. "sugar got a long way to catch you, you're so sweet". או בתרגום חופשי, מותק אתה כל כך מתוק שאתה לא רואה סוכר ממטר. פיס לעבדים, ולמשעבדים שלהם.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה