[טור אישי] 2006 מנקודת המבט של crooked kid.

משהו שכתבתי לפני שנתיים, ויכול להיות מאוד, שהדעה שלי השתנתה, לפחות לגבי אלבומי השנה.

אתם בטח מכירים את זה, שאחרי שאתם כותבים סיכום שנה, פתאום אתם מגלים אלבומים מאותה שנה שבקלות היו נכנסים לרשימה, או שחלק מהאלבומים שהזכרתם כבר לא מה שחשבתם עליהם בעבר.
well, חפיף.

מה שבטוח, 2006 הייתה שנה גדושה במוזיקה טובה.

קריאה נעימה.

עשרת אלבומי השנה:

אלבום השנה..

The Roots - Game Theory.

מאאןן השנה התחרות על המקום הראשון הייתה אחת הבחירות הקשות.. מצד אחד לופה נותן בכורה ענקית.. מצד שני הרוטס מביאים אלבום מעולה ואמיץ.
אז כפי שאתם רואים אני הלכתי עם הרוטס השנה..
החבר'ה הוותיקים מפילדלפיה קיבלו דיל בדף ג'אם הקמה לתחייה תחת ניהולו של איל-ההיפ-הופ ג'יי זי.
מיד עם החתימה רבים חששו שהרוטס יילכו תחת לחצים מהבוס לסאונד יותר פופי, פקאצה-פרנדלי, אך הם לא שינו ת'נוסחא שלהם מהאלבומים הקודמים שלהם, ואף שיפרו אותה. אלבום בעל סאונד כבד וחדשני, עשוי טוב, ומהנה מאוד.
בלאק ת'ות' על המייק, נשמע רעב מתמיד, בהחלט אחד האנדרייטד אמסיז בכל הזמנים.
הדיסק לאורך 13 הרצועות שלו נותן הרגשה של מסע מוזיקאלי, כשבהתחלה המקצבים חזקים ואגרסיביים וככל שאנו מתקרבים לסופו של האלבום הם נרגעים ונהיים "דלישס" לאוזן.
אי אפשר לסקר את האלבום בלי להגיד מילה טובה על ה"פינת כבוד" למפיק האגדי שאיבדנו השנה, ג'יי דילה, שאנו מקבלים בטראק מס' 13, נוגע במקומות הנכונים.

#2..

Lupe Fiasco - Food & Liquor.

מה עוד לא נאמר השנה על הפנומן, החנון, האמסי שכינויו לופה פיאסקו, הכל נאמר.
בא חסר פוזה למשחק כל כך "מושחט", קיבל מילים טובות מג'יי זי, קיבל ת'5 כוכבים שלו בכל מאגזין אפשרי, מגיע לו לנוח קצת.
באלבום בכורה מדהים לופה הצליח לעצור פעימות אצל כולנו, הכל בעזרת כישורי סטוריטלינג ענקיים, משחקי מילים והמון רגש, המון רגש.
הצד החזק באלבום הוא בהחלט הוורסים של לופה, אך אי אפשר שלא לדבר על העבודה המצויינת שנעשתה ע"י המפיקים איתם עבד עליו, כל טראק דבש.
אל האלבום מתלווה סוללה נכבדת של זמרים המברכת את הפזמונים בו בצורה מדוייקת, מלאת נשמה. לופה פיאסקו הוא העתיד.

#3..

The Procussions - 5 Sparrows For 2 Cents.

ההפתעה הראשונה בדירוג שלי, אלבום עצמאי מקבל טופ 3.
שלושת החבר'ה שבמקור באים מקולורדו קיבלו דיל בראוקוס רקורדז המתחדשים והם היו הראשונים לחנוך את החזרה של הלייבל שהביא לנו את קוואלי, מוס, פרעה ועוד.
סטרו עשה עבודה טובה מאחורי הזכוכית וסיפק לנו סאונד מגוון ונעים, לרוב רגוע אך גם רועש ומלא אנרגיות בחלקים מסויימים.
מיסטר ג'יי שנשמע כמו ריג'קט של הביסטי בויז, מפתיע עם כישורי סטוריטלינג טובים.
טאליב קופץ לביקור כגסט אפירנס המרכזי באלבום ומנעים אותנו באחלה וורס.
הפרוקאשיינס הם משב רוח רענן, תפתחו חלונות.

#4..

Zion I & The Grouch - Heroes In The City Of Dope.

הצמד האלטרנטיבי מקליפורניה חבר השנה לאמסי "פחות ידוע" והביא לנו גם השנה אלבום שראוי להיכנס לטופ10 ולקבל שבחים על ימין ועל שמאל.
השילוב אינו גורע מהנוסחא הישנה של אמסי זאיון ודיג'יי אמפ לייב, דה גראוץ' מראה מי הוא ולמה הוא כאן לאורך כל האלבום, ואף מתבלט.
הסאונד בHITCOD, הרבה יותר אפל מהסאונד שהכרנו אצלהם, אך עימו באות גם יציאות מרגשות ועדינות.
גולת הכותרת של האלבום היא בטראק מס' 13 בו דה גראוץ' מרגש בצורה מעוררת השראה.
צ'אלי טונה מג'וראסיק פייב מתארח באחד הטראקים ומראה לנו שהוא עדיין יודע לשרוף ביטים עם הקול העמוק שלו.

#5..

Rhymefest - Blue Collar.

מיסטר "זכיתי בגראמי ואין לי אפילו אלבום" הגיע אלינו השנה עם בכורה טובה.
מצויד בהמון קאריזמה, ריימפסט יודע לרגש, לשמח, להצחיק, מתי שצריך ועושה את זה על הצד הטוב ביותר.
לאלבום הזה יש הרבה מה לתת, הרבה, אך בחלקים ממנו הוא פשוט נשמע חסר כיוון, מלוקק, פשוט לא זה.
אולי בגלל שמארק רונסון אחראי מאחורי הזכוכית על ההרכבה הסופית שלו? אולי.
אחד הדברים הכי מרעננים ומשמחים בבת אחת באלבום הזה הוא החזרה של המפיק הוותיק, נו איי.די., מפיק שאחראי למס' קלאסיקות של קומון, איי.די. מספק ת'סחורה ותורם מאוד לאלבום.
טראק מס' 16 המסיים את האלבום, בו או.די.בי המנוח שר כמו שרק הוא יכול את הפזמון, יגרום לכם לצחקק בשקט.

#6..

Panacea - Ink Is My Drink.

רבים ישאלו אותי ואת עצמם, מאיפה האלבום הזה בא ולמה הוא מופיע כאן, מי ששמע יודע את התשובות.
בשקט בשקט בין כל האלבומים השנה בא אלינו הצמד האלטרנטיבי הזה שחתום בראוקוס רקורדז ומעיף לי את האוזניים בסערה.
הצד החזק באלבום הוא הסאונד שמספק לנו המפיק בחבורה, כל טראק דבש.
הצד הלירי באלבום אינו מתגמד מאחורי הסאונד שלו, רוו פואטיק, האמסי בחבורה, מראה ביצועים משכנעים על המיקרופון עם פלואו מהיר וטוב מצד אחד, מצד שני קול מונוטוני שמתלבש כמו כפפה על הרקע שמצייר לנו המפיק.
כנראה היציאה האלטרנטיבית-ניסיונית הכי טובה השנה.

#7..

Strange Fruit Project - The Healing.

הרכב המורכב משלושה אמסיז שאחד מהם גם אחראי על חלק מההפקות באלבום.
אלבום שכולו אווירה של "גוד טיים", פאנקי וטוב.
הסטייל שלהם מזכיר מאוד את ליטל בראדר, שלא במפתיע גם מתארחים באלבום.
גולת הכותרת של האלבום כי בהחלט הטראק שבו מתארחת אריקה באדו.

#8..

Deep Rooted - The Second Coming.

הרכב מקליפורניה שבשקט השתחל לו לטופ שלי עם אלבום טוב בידיים.
הצד החזק באלבום הוא הסאונד, תופים חזקים, הבאסים פשוט מעולים, מה עוד צריך.
משום מה החבר'ה האלה מזכירים לי את סלאם ווילג' מהתקופה שדילה היה חלק מהם, האמסיז יבשים לעומת הסאונד שהוא מעולה, למזלם יש להם זמרת טובה.
לאלבום סוללת אורחים ממיטב האמסיז שהאנדרגראונד מציע התורמת לאלבום במידה רבה.

#9..

Nas - Hip Hop Is Dead.
לעומת הרזומה המפואר של נאז, האלבום הזה בינוני ומעטה.
לעומת האלבומים שיצאו השנה, האלבום הזה ראוי להיות בטופ10 בקלות.
האלבום מתחיל בצורה יבשה מעט, עייפה, עד שהוא מגיע לטראק שבו מתארח ג'יי זי, משם הכל משתנה.
משם האלבום מתעורר לחיים, נאז והסאונד, מתעוררים, ונותנים מין הרגשה של "מה פתאום, ההיפ הופ לא מת".
קנייה מספק וורס מדבק בטראק מס' 9, וגם ההפקה לא רעה בכלל, אחת הטובות השנה לטעמי.
נאז אולי לא "און טופ אוף היז גיים", אבל עדיין מעניין וסוחף.

#10..

The Coup – Pick A Bigger Weapon.
הצמד הצבעוני הזה חוזר אלינו השנה עם עוד אלבום פאנקי, משעשע וטוב.
עם כל האווירה הצינית והכיפית לאורך האלבום, בוטס כהרגלו משחיל מסרים מחאתיים בין התופים.
גולת הכותרת באלבום היא טראק מס' 4 בו קוואלי ובלאק ת'ות' מתארחים, חם מאוד, שורף.

שירי השנה:

Zion I & The Grouch – 10 fingers, 10 toes, 10 lbs, 10 oz (feat. Deuce Eclipse).
The Roots – Clock with no hands (feat. Mercedes Martinez).
The Procussions – Miss January (feat. Talib Kweli).
The Game – Wouldn’t get far (feat. Kanye West).
The Coup – My favorite mutiny (feat. Black Thought & Talib Kweli).
Strange Fruit Project – Get live (feat. Erykah Badu).
Sol.Illaquists Of Sound – Property and malt liquor.
Rhymefest – Fever.
Pete Philly & Perquisite – Hope (feat. Talib Kweli).
Panacea – PULSE.
Nas – Still Dreaming (feat. Kanye West & Chrisette Michele).
Murs & 9th Wonder – L.A..
Lupe Fiasco – Kick push.
Lupe Fiasco – Daydreamin’ (feat. Jill Scott).
Ludacris – Runaway love (feat. Mary J Blige).
Louis Logic & JJ Brown – The great divide.
Kidz In The Hall – Wheelz fall off (06 til).
Jay Z – Show me what you got.
J Dilla – So far to go (feat. Common & D’Angelo).
Hi-Tek – Music for life (feat. J Dilla, Nas, Common, Busta Rhymes & Marsha of Floetry).
Ghostface Killah – Be easy (feat. Trife).
Exile – Fly (song of liberation).
Dilated Peoples – Kindness for weakness (feat. Talib Kweli).
Busta Rhymes – You can’t hold a torch (feat. Q-Tip & Chauncey Black).

חמשת הסינגלים הגדולים של השנה:

Lupe Fiasco – Kick push.

Common – I have a dream (feat. Will.I.Am.

Murs & 9th Wonder – L.A.

Jay Z – Show me what you got.

Ludacris – Runaway love (feat. Mary J Blige.

ראפר השנה:

לופה פיאסקו.

הרכב השנה:

הרוטס.

מפיק השנה:

ג'אסט בלייז.

חמשת שיתופי הפעולה הגדולים של השנה:

Nas – Black republican (feat. Jay Z).
Hi-Tek – Music for life (feat. J Dilla, Nas, Common, Busta Rhymes & Marsha of Floetry).
The Coup – My favorite mutiny (feat. Black Thought & Talib Kweli).
Pharrell – Number one (feat. Kanye West).
Q-Tip – That’s sexy (feat. Andre 3000).

אכזבת השנה:

בקטגוריה הזאת יש קרב ענק בין ג'יי זי ולבין אאוטקאסט, הציפיות וההייפ היו בשמיים, התוצאות היו בינוניות.