[מומלץ] בעטיפה של ממתק של שבק"ס.

תומר נזכר בימים של פעם עם הפוסט הזה על "בעטיפה של ממתק"..

תמיד ידעתי שיש בי איזו אהבה לשירים ציוניים,תמיד התחברתי לשירים קלאסיים משנות ה80 של דני סנדרסון,גזוז,פה ושם שלמה ארצי בהשפעת אבא,אבל לא התעמקתי יותר מדי במוזיקה מכאן חוץ מכמה אוספים קלאסיים לא היו לי על המחשב אלבומים ישראליים,השבוע נכנס בי משו,היה לי חשק מטורף להתחיל לשמוע חומרים של ישראלים.
הלכתי לחנות מוזיקה בשכונה במחשבה לקנות איזה אלבום ישראלי קלאסי. הייתה התלבטות בין דני סנדרסון לבין אהוד בנאי והפליטים,הלכתי בסוף על אהוד בנאי והפליטים,אלבום ענק,עלה על הציפיות,אבל פה זה לא המקום לסקר את האלבום.
יום אחרי שקניתי את האלבום של אהוד והפליטים רציתי לנסות עוד משהו ציוני,הפעם הלכתי על ראפ : 'בעטיפה של ממתק' של השבק. נזכרתי ששמעתי פה ושם המלצות על החבר'ה האלה אז הלכתי על הדיסק. שבק ס'..אחד מהרכבי ההיפ הופ שהשפיעו על הראפ הציוני מביאים אלבום פרוע, אלבום עם קצת ביקורות על החברה (לבקש ת'קש, אל תגידו לי) ויותר עם אווירה קלילה, בלי יותר מדי תוכן רציני, בקיצור החבר'ה מביאים אלבום עם גישה של דור צעיר, דור פרוע, דור ששם זין על כולם – והם עושים את זה טוב.
אז מי בעצם אחראי לכל זה? ג'ימס\גל סיון על התופים, מוקי\דני ניב על המייק, פילוני\דני קרק על הגיטרות וקולות, נימי\נמרוד רשף על המייק, פלומפי\אמיר בסר על הגיטרות וקולות, דוידי\דוד מוסקטל על הגיטרה והבס.
אחרי יציאת הדיסק הראשון שכלל רוק נפרד מירו ולאחריו גם חמי מההרכב והצטרף החבר נמרוד רשף שנולד גם הוא ביבנה והביא ביחד עם מוקי את ההיפ הופ להרכב. על ההפקות אחראי יוסי פיין.
אז מה יש לנו באלבום? הטראק הראשון, תרימו ת'ידיים, פותח ת'אלבום בצורה טובה, לא משהו מיוחד, סבבה של פתיחה.
הטראק השני, מביא אותה הפוך, לדעתי אחד השירים הטובים של האלבום הזה, שיר שנשמע טוב על האוזן, התוכן לא מורכב, לא עמוק, לא רציני – הוא פשוט מגניב, וזה לדעתי מה שמסמל ת'חבר'ה האלה – לא יותר מדי רציניים, יש להם סגנון של חבר'ה צעירים שמדברים על שטויות ומבטאים אותם בצורה מגניבה וטובה.
אחריו בא השיר 'לבקש ת'קש', שיר יותר רציני, גם בין השירים שהכי אהבתי באלבום, השיר מדבר על כסף, איך כסף משפיע על אנשים, איך הוא גורם לאנשים להתנהג, אני מזדהה ומסכים עם מה שרשום שם, אותה דעה יש לי לנושא.
טראק רביעי, 'האימפריה מכה שנית' שיר נחמד שמדבר על ההרכב עצמו, אחריו בא השיר 'תתקעו בחצוצרה' – אחד השירים שפחות התחברתי אליהם, שיר שאמור להיות יותר 'קליט', 'להיט', שיר שמופנה יותר לקהל הרחב, שיר שיותר מתאים למסיבות.
טראק שש, 'אל תגידו לי', גם אחד השירים שאחד אהבתי באלבום, שיר יותר רציני שמוקי רשם, מביא ביקורת על האנשים שאומרים לו מה לעשות, בין השאר אלה שאומרים לו 'לא לשיר על זיונים', אלה שאומרים לו 'להיות נחמד', בקיצור מביא ביקורת על סוג של אנשים בחברה שלנו.
אחריו בא השיר 'ילד ירוק', שיר שמדבר על סמים, לכו תעשנו סמים וכאלה, אחריו בא השיר 'יהיה פיצוץ', עובד על אותו עיקרון של 'תתקעו בחצוצרה, אמור להיות עוד 'להיט', דווקא אליו אחרי איזה שתי שמיעות הצלחתי להתחבר ליותר, בסה"כ שיר מגניב ששוב מביא אווירה של דור צעיר ומופרע. טראק 9, 'שום דבר לא כבד מידי', שיר סבבה עם פזמון שמסכם את הראש שלהם ('שם דבר לא כבר מידי לזין שלי'), טראק 10, 'עושים שמות על הבמות' מדבר על כל המעריצות שלהם, מדברים על ההופעות ועל כל מה שמתנהל שם.
טראק 11 הוא אקפלה לטראק 'תתקעו בחצוצרה'.
קצת מילים על האמסיז וההפקות, מוקי ונימי עושים ת'עבודה כמו שצריך עם זרימה טובה או כמו שנמרוד אומר 'זורק מילים במהירות של נשק אוטומטי', יש להם נפילות פה ושם אבל בסה"כ הם סבבה, למרות שיש להם עוד על מה לעבוד.
ההפקות שמובלטות בגיטרות ורוק נשמעות טוב ופרועות כמו כל האלבום.
לסיכום, אלבום עם אווירה טובה, בלי יותר מדי דברים רציניים, דברים עמוקים, השבק מביאים ת'גישה הצעירה והמופרעת שלהם ששמה זין על כולם.