המשך לקרוא
10 באוגוסט 2011
8 ביולי 2011
6 ביולי 2011
19 באוגוסט 2010
7 באוגוסט 2010
[ביקורת] "כושר גופני" של כהן@מושון.
crooked kid: שאק, p.t. youth, בטבילת האש שלו, בחר לדבר על האלבום המצוין כושר גופני, תחת הכותרת "מנהרת הזמן".המשך לקרוא
23 בספטמבר 2008
[מומלץ] הימים הטובים של מלכה אינגדשט.
בימים בהם הנסיונות הכושלים של מומי לוי ליצור סול ישראלי נחשבו הדבר היחידי שמתקרב כאן לז'אנר עצמו..
המשך לקרוא
[מומלץ] בעטיפה של ממתק של שבק"ס.
תומר נזכר בימים של פעם עם הפוסט הזה על "בעטיפה של ממתק"..תמיד ידעתי שיש בי איזו אהבה לשירים ציוניים,תמיד התחברתי לשירים קלאסיים משנות ה80 של דני סנדרסון,גזוז,פה ושם שלמה ארצי בהשפעת אבא,אבל לא התעמקתי יותר מדי במוזיקה מכאן חוץ מכמה אוספים קלאסיים לא היו לי על המחשב אלבומים ישראליים,השבוע נכנס בי משו,היה לי חשק מטורף להתחיל לשמוע חומרים של ישראלים.
הלכתי לחנות מוזיקה בשכונה במחשבה לקנות איזה אלבום ישראלי קלאסי. הייתה התלבטות בין דני סנדרסון לבין אהוד בנאי והפליטים,הלכתי בסוף על אהוד בנאי והפליטים,אלבום ענק,עלה על הציפיות,אבל פה זה לא המקום לסקר את האלבום.
יום אחרי שקניתי את האלבום של אהוד והפליטים רציתי לנסות עוד משהו ציוני,הפעם הלכתי על ראפ : 'בעטיפה של ממתק' של השבק. נזכרתי ששמעתי פה ושם המלצות על החבר'ה האלה אז הלכתי על הדיסק. שבק ס'..אחד מהרכבי ההיפ הופ שהשפיעו על הראפ הציוני מביאים אלבום פרוע, אלבום עם קצת ביקורות על החברה (לבקש ת'קש, אל תגידו לי) ויותר עם אווירה קלילה, בלי יותר מדי תוכן רציני, בקיצור החבר'ה מביאים אלבום עם גישה של דור צעיר, דור פרוע, דור ששם זין על כולם – והם עושים את זה טוב.אז מי בעצם אחראי לכל זה? ג'ימס\גל סיון על התופים, מוקי\דני ניב על המייק, פילוני\דני קרק על הגיטרות וקולות, נימי\נמרוד רשף על המייק, פלומפי\אמיר בסר על הגיטרות וקולות, דוידי\דוד מוסקטל על הגיטרה והבס.
אחרי יציאת הדיסק הראשון שכלל רוק נפרד מירו ולאחריו גם חמי מההרכב והצטרף החבר נמרוד רשף שנולד גם הוא ביבנה והביא ביחד עם מוקי את ההיפ הופ להרכב. על ההפקות אחראי יוסי פיין.
אז מה יש לנו באלבום? הטראק הראשון, תרימו ת'ידיים, פותח ת'אלבום בצורה טובה, לא משהו מיוחד, סבבה של פתיחה.
הטראק השני, מביא אותה הפוך, לדעתי אחד השירים הטובים של האלבום הזה, שיר שנשמע טוב על האוזן, התוכן לא מורכב, לא עמוק, לא רציני – הוא פשוט מגניב, וזה לדעתי מה שמסמל ת'חבר'ה האלה – לא יותר מדי רציניים, יש להם סגנון של חבר'ה צעירים שמדברים על שטויות ומבטאים אותם בצורה מגניבה וטובה.
אחריו בא השיר 'לבקש ת'קש', שיר יותר רציני, גם בין השירים שהכי אהבתי באלבום, השיר מדבר על כסף, איך כסף משפיע על אנשים, איך הוא גורם לאנשים להתנהג, אני מזדהה ומסכים עם מה שרשום שם, אותה דעה יש לי לנושא.
טראק רביעי, 'האימפריה מכה שנית' שיר נחמד שמדבר על ההרכב עצמו, אחריו בא השיר 'תתקעו בחצוצרה' – אחד השירים שפחות התחברתי אליהם, שיר שאמור להיות יותר 'קליט', 'להיט', שיר שמופנה יותר לקהל הרחב, שיר שיותר מתאים למסיבות.
טראק שש, 'אל תגידו לי', גם אחד השירים שאחד אהבתי באלבום, שיר יותר רציני שמוקי רשם, מביא ביקורת על האנשים שאומרים לו מה לעשות, בין השאר אלה שאומרים לו 'לא לשיר על זיונים', אלה שאומרים לו 'להיות נחמד', בקיצור מביא ביקורת על סוג של אנשים בחברה שלנו.
אחריו בא השיר 'ילד ירוק', שיר שמדבר על סמים, לכו תעשנו סמים וכאלה, אחריו בא השיר 'יהיה פיצוץ', עובד על אותו עיקרון של 'תתקעו בחצוצרה, אמור להיות עוד 'להיט', דווקא אליו אחרי איזה שתי שמיעות הצלחתי להתחבר ליותר, בסה"כ שיר מגניב ששוב מביא אווירה של דור צעיר ומופרע. טראק 9, 'שום דבר לא כבד מידי', שיר סבבה עם פזמון שמסכם את הראש שלהם ('שם דבר לא כבר מידי לזין שלי'), טראק 10, 'עושים שמות על הבמות' מדבר על כל המעריצות שלהם, מדברים על ההופעות ועל כל מה שמתנהל שם.
טראק 11 הוא אקפלה לטראק 'תתקעו בחצוצרה'.
קצת מילים על האמסיז וההפקות, מוקי ונימי עושים ת'עבודה כמו שצריך עם זרימה טובה או כמו שנמרוד אומר 'זורק מילים במהירות של נשק אוטומטי', יש להם נפילות פה ושם אבל בסה"כ הם סבבה, למרות שיש להם עוד על מה לעבוד.
ההפקות שמובלטות בגיטרות ורוק נשמעות טוב ופרועות כמו כל האלבום.
לסיכום, אלבום עם אווירה טובה, בלי יותר מדי דברים רציניים, דברים עמוקים, השבק מביאים ת'גישה הצעירה והמופרעת שלהם ששמה זין על כולם.
המשך לקרוא
[מומלץ] Here To There של Dj Spinna.
אלבום קומפילציית "מפיק מארח אנשים" מבית היוצר של Dj Spinna.ספינה, או בשמו האמיתי, ווינסנט וויליאמס, הוא מפיק ודיג'יי אנדרגראונד ניו-יורקי שבנה לעצמו שם מסוף שנות ה90 עם ההרכב Jigmastas, עם הפקות באלבומים הראשונים של J-Live, עם הPolyrhythm Addicts ועם הפקות רנדומליות במיקסטייפים של Rawkus Records בתקופת השיא של הלייבל.
Here To There מ2003, הוא סלט של צלילים עתידניים, סמפלים ייחודיים, תופים בועטים, מלודיות רודס רגועות ונעימות, באסליינים חזקים, ומבצעים טובים.
יש באלבום הזה הכל מהכל, היפ הופ לפי הספר, ג'אז "חלקלק", פאנק, ניאו-סול, לאונג', דאנס ומה לא.
את החלק ההיפ הופי של האלבום מכסות Apany B Fly Emcee ו Jean Grae, לצד כל מיני אמסיז לא מוכרים מי יודע מה, שלא הורסים ת'הנאה מההפקות המעולות של ספינה.
סוללת הזמרים באלבום כוללת את Vinia Mojica ששיתפה בעבר פעולה עם שמות כמו דה לה סול, בלאקסטאר, טרייב קולד קווסט, קומון ועוד. מי שלא מסתפק באלבום הזה.. יוכל למצוא חומרים לא פחות טובים באלבום השני שלו Intergalactic Soul מ2006, שהוא יותר ניאו-סול, ופחות היפ הופ (2 שירים בלבד אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, בהם יש אמסיז, באחד מהם פונטה מליטל בראדר).
ולסאונד יותר הארדקורי של ספינה, תמיד אפשר ללכת לאלבום האחרון של Polyrhythm Addicts שיצא בשנה שעברה. 16 רצועות של צ'ילאאוט טוב שהרבה מאיתנו צריכים ב"מירוץ העכברים" הזה שאנו חיים בו.
המשך לקרוא
[מומלץ] Desire של Pharoahe Monch.
Pharoahe Monch חוזר עם אלבום סולו אחרי 8 שנים מחוץ לעסק, ולתומר בא לדבר על זה.כשהיו דיבורים על הציפיות מהאלבומים של 2007 - חשבתי שDesire הולך להיות נפילה רצינית,מכיוון שכולם דיברו על כמה שהאלבום הולך להיות טוב,וכמה שהוא הולך להיות 'אלבום השנה',אני בניגוד לא חשבתי שהאלבום הולך להיות טוב ולכן גם לא היו לי ציפיות ממנו.
מי יודע איך הוא יתפקד, יהיה רעב כמו פעם?כריזמטי?פוגע?
אחרי שמיעה ראשונה הבנתי שזה הולך להיות אחד ה-אלבומים של 2007,הבנתי שהאלבום הזה עלה על הציפיות שלי ועוד בעיקר בגלל שבכלל לא ציפיתי לאלבום ברמה גבוהה.
האלבום הזה לא רק אחד האלבומים הטובים של 2007,אלא אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים מבחינתי.פרעה ללא ספק נשמע רעב מתמיד באלבום הזה.
האלבום היה באמת טוב מכל בחינה:אם זה הסאונד,אם זה התוכן ואם זה היכולות הווקאליות של מונץ'.
ההפקות באלבום כוללות שמות כמו black milk,sa-ra,the alchemist ועוד. מה שגם פרעה אחראי לחלק מההפקות באלבום. הפקות מרעננות מאוד שכוללות הרבה חצוצרות,פזמונים מעולים עם אמני סול\אר אנד בי,פשוט סאונד מעולה שיושב טוב באוזן. התוכן של האלבום הוא גם חלק מאוד דומיננטי באלבום, האלבום מתעסק בעיקר בביקורות על הממשלה של ארה"ב,על המלחמה המתרחשת בעיראק, על המצב היומיומי ברחובות, על העניין שמותר לכל אזרח להחזיק נשק בבית - מה שגורם למספר הרוגים גדול בארה"ב(When the Gun Draws). באלבום תמצאו גם כאורחת את Erykah Badu שמשתתפת בשיר עם תוכן מאוד מרגש(Hold On).
פרעה,אחד האמסיז היותר כריזמטים שאני מכיר, אם לא הכי כריזמטי - באמת שורף בכל טראק וטראק. הבנאדם זורם בצורה מטורפת,מגיש בצורה מעניינת,אי אפשר להשתעמם ממנו לשניה.
אלבום מהנה מאוד,מהטראק הראשון ועד לאחרון.
קשה שלא לאהוב.
המשך לקרוא
[מומלץ] Us Vs. Them של The Chapter.
אלבום בכורה מבית היוצר של צמד יצירתי ומעניין מלאס וגאס, The Chapter.השילוב הקלאסי בין דיג'יי/מפיק לאמסי, אבל עם טאצ'ים של להקה שלמה.
Verbal E מספק את המילים מרוממות הרוח, הפוליטיות, הביקורתיות ומלאות הנשמה.. וכל זה עם נוכחות, פלואו טוב, קול והגשה שמושכים אותך אליו, ויצירתיות.
3Sixty מספק את הסאונד המצוין והמינימליסטי, מושפע הרוטס, עם תופים חיים, שימוש כבד בקלידי רודס במלודיות פשוטות ויפות, באסליינים שמריצים ת'סאב סיבובים סביב המגרש, וכמעט שבלי סמפלים.
ההרכב עשה את הפריצה הגדולה שלו כאשר Questlove, מתופף ומפיק הרוטס, ויוזם האתר Okayplayer, נתן להם "לשרוף" באחד הטראקים באוסף שהאתר הוציא תחת שמו, בין שמות גדולים באנדרגראונד כמו Little Brother, Blackalicious, Hieroglyphics ועוד.Questlove גם בא לתת כבוד ומציג את ההרכב באינטרו של האלבום. כל האלבום נשמע כאילו אתה שם, כאילו הכל מבוצע על במה עם להקה, כשבעצם יש רק שני אנשים באולפן. כבוד גדול לזמרים שמעטרים כמה מהפזמונים ולא מקבלים קרדיט, הם חלק גדול מההתלהבות שלי מהאלבום הזה, שנשמע כאילו הרוטס המשיכו בכיוון של Things Fall Apart לתוך שנות ה2000. באלבום מתארח בודד שעונה לכינוי E-Dot, שלא מצליח לגנוב ת'פוקוס מVerbal E שסוחף לאורך 15 רצועות ולא נופל לרגע. ההרכב הוציא בשנה שעברה את אלבומו השני The Prewreckwizit וממשיך לדחוף לעבר אלבום שלישי. כנראה שלאס וגאס היא לא רק הימורים, פשע, ורצח טופאק.
המשך לקרוא
הירשם ל-
רשומות (Atom)
