[מומלץ] הימים הטובים של מלכה אינגדשט.

בימים בהם הנסיונות הכושלים של מומי לוי ליצור סול ישראלי נחשבו הדבר היחידי שמתקרב כאן לז'אנר עצמו..

המשך לקרוא

[מומלץ] בעטיפה של ממתק של שבק"ס.

תומר נזכר בימים של פעם עם הפוסט הזה על "בעטיפה של ממתק"..

תמיד ידעתי שיש בי איזו אהבה לשירים ציוניים,תמיד התחברתי לשירים קלאסיים משנות ה80 של דני סנדרסון,גזוז,פה ושם שלמה ארצי בהשפעת אבא,אבל לא התעמקתי יותר מדי במוזיקה מכאן חוץ מכמה אוספים קלאסיים לא היו לי על המחשב אלבומים ישראליים,השבוע נכנס בי משו,היה לי חשק מטורף להתחיל לשמוע חומרים של ישראלים.
הלכתי לחנות מוזיקה בשכונה במחשבה לקנות איזה אלבום ישראלי קלאסי. הייתה התלבטות בין דני סנדרסון לבין אהוד בנאי והפליטים,הלכתי בסוף על אהוד בנאי והפליטים,אלבום ענק,עלה על הציפיות,אבל פה זה לא המקום לסקר את האלבום.
יום אחרי שקניתי את האלבום של אהוד והפליטים רציתי לנסות עוד משהו ציוני,הפעם הלכתי על ראפ : 'בעטיפה של ממתק' של השבק. נזכרתי ששמעתי פה ושם המלצות על החבר'ה האלה אז הלכתי על הדיסק. שבק ס'..אחד מהרכבי ההיפ הופ שהשפיעו על הראפ הציוני מביאים אלבום פרוע, אלבום עם קצת ביקורות על החברה (לבקש ת'קש, אל תגידו לי) ויותר עם אווירה קלילה, בלי יותר מדי תוכן רציני, בקיצור החבר'ה מביאים אלבום עם גישה של דור צעיר, דור פרוע, דור ששם זין על כולם – והם עושים את זה טוב.
אז מי בעצם אחראי לכל זה? ג'ימס\גל סיון על התופים, מוקי\דני ניב על המייק, פילוני\דני קרק על הגיטרות וקולות, נימי\נמרוד רשף על המייק, פלומפי\אמיר בסר על הגיטרות וקולות, דוידי\דוד מוסקטל על הגיטרה והבס.
אחרי יציאת הדיסק הראשון שכלל רוק נפרד מירו ולאחריו גם חמי מההרכב והצטרף החבר נמרוד רשף שנולד גם הוא ביבנה והביא ביחד עם מוקי את ההיפ הופ להרכב. על ההפקות אחראי יוסי פיין.
אז מה יש לנו באלבום? הטראק הראשון, תרימו ת'ידיים, פותח ת'אלבום בצורה טובה, לא משהו מיוחד, סבבה של פתיחה.
הטראק השני, מביא אותה הפוך, לדעתי אחד השירים הטובים של האלבום הזה, שיר שנשמע טוב על האוזן, התוכן לא מורכב, לא עמוק, לא רציני – הוא פשוט מגניב, וזה לדעתי מה שמסמל ת'חבר'ה האלה – לא יותר מדי רציניים, יש להם סגנון של חבר'ה צעירים שמדברים על שטויות ומבטאים אותם בצורה מגניבה וטובה.
אחריו בא השיר 'לבקש ת'קש', שיר יותר רציני, גם בין השירים שהכי אהבתי באלבום, השיר מדבר על כסף, איך כסף משפיע על אנשים, איך הוא גורם לאנשים להתנהג, אני מזדהה ומסכים עם מה שרשום שם, אותה דעה יש לי לנושא.
טראק רביעי, 'האימפריה מכה שנית' שיר נחמד שמדבר על ההרכב עצמו, אחריו בא השיר 'תתקעו בחצוצרה' – אחד השירים שפחות התחברתי אליהם, שיר שאמור להיות יותר 'קליט', 'להיט', שיר שמופנה יותר לקהל הרחב, שיר שיותר מתאים למסיבות.
טראק שש, 'אל תגידו לי', גם אחד השירים שאחד אהבתי באלבום, שיר יותר רציני שמוקי רשם, מביא ביקורת על האנשים שאומרים לו מה לעשות, בין השאר אלה שאומרים לו 'לא לשיר על זיונים', אלה שאומרים לו 'להיות נחמד', בקיצור מביא ביקורת על סוג של אנשים בחברה שלנו.
אחריו בא השיר 'ילד ירוק', שיר שמדבר על סמים, לכו תעשנו סמים וכאלה, אחריו בא השיר 'יהיה פיצוץ', עובד על אותו עיקרון של 'תתקעו בחצוצרה, אמור להיות עוד 'להיט', דווקא אליו אחרי איזה שתי שמיעות הצלחתי להתחבר ליותר, בסה"כ שיר מגניב ששוב מביא אווירה של דור צעיר ומופרע. טראק 9, 'שום דבר לא כבד מידי', שיר סבבה עם פזמון שמסכם את הראש שלהם ('שם דבר לא כבר מידי לזין שלי'), טראק 10, 'עושים שמות על הבמות' מדבר על כל המעריצות שלהם, מדברים על ההופעות ועל כל מה שמתנהל שם.
טראק 11 הוא אקפלה לטראק 'תתקעו בחצוצרה'.
קצת מילים על האמסיז וההפקות, מוקי ונימי עושים ת'עבודה כמו שצריך עם זרימה טובה או כמו שנמרוד אומר 'זורק מילים במהירות של נשק אוטומטי', יש להם נפילות פה ושם אבל בסה"כ הם סבבה, למרות שיש להם עוד על מה לעבוד.
ההפקות שמובלטות בגיטרות ורוק נשמעות טוב ופרועות כמו כל האלבום.
לסיכום, אלבום עם אווירה טובה, בלי יותר מדי דברים רציניים, דברים עמוקים, השבק מביאים ת'גישה הצעירה והמופרעת שלהם ששמה זין על כולם.

המשך לקרוא

[מומלץ] Here To There של Dj Spinna.

אלבום קומפילציית "מפיק מארח אנשים" מבית היוצר של Dj Spinna.

ספינה, או בשמו האמיתי, ווינסנט וויליאמס, הוא מפיק ודיג'יי אנדרגראונד ניו-יורקי שבנה לעצמו שם מסוף שנות ה90 עם ההרכב Jigmastas, עם הפקות באלבומים הראשונים של J-Live, עם הPolyrhythm Addicts ועם הפקות רנדומליות במיקסטייפים של Rawkus Records בתקופת השיא של הלייבל.

Here To There מ2003, הוא סלט של צלילים עתידניים, סמפלים ייחודיים, תופים בועטים, מלודיות רודס רגועות ונעימות, באסליינים חזקים, ומבצעים טובים.
יש באלבום הזה הכל מהכל, היפ הופ לפי הספר, ג'אז "חלקלק", פאנק, ניאו-סול, לאונג', דאנס ומה לא.
את החלק ההיפ הופי של האלבום מכסות Apany B Fly Emcee ו Jean Grae, לצד כל מיני אמסיז לא מוכרים מי יודע מה, שלא הורסים ת'הנאה מההפקות המעולות של ספינה.
סוללת הזמרים באלבום כוללת את Vinia Mojica ששיתפה בעבר פעולה עם שמות כמו דה לה סול, בלאקסטאר, טרייב קולד קווסט, קומון ועוד. מי שלא מסתפק באלבום הזה.. יוכל למצוא חומרים לא פחות טובים באלבום השני שלו Intergalactic Soul מ2006, שהוא יותר ניאו-סול, ופחות היפ הופ (2 שירים בלבד אם הזיכרון שלי לא מטעה אותי, בהם יש אמסיז, באחד מהם פונטה מליטל בראדר).
ולסאונד יותר הארדקורי של ספינה, תמיד אפשר ללכת לאלבום האחרון של Polyrhythm Addicts שיצא בשנה שעברה. 16 רצועות של צ'ילאאוט טוב שהרבה מאיתנו צריכים ב"מירוץ העכברים" הזה שאנו חיים בו.

המשך לקרוא

[מומלץ] Desire של Pharoahe Monch.

Pharoahe Monch חוזר עם אלבום סולו אחרי 8 שנים מחוץ לעסק, ולתומר בא לדבר על זה.

כשהיו דיבורים על הציפיות מהאלבומים של 2007 - חשבתי שDesire הולך להיות נפילה רצינית,מכיוון שכולם דיברו על כמה שהאלבום הולך להיות טוב,וכמה שהוא הולך להיות 'אלבום השנה',אני בניגוד לא חשבתי שהאלבום הולך להיות טוב ולכן גם לא היו לי ציפיות ממנו.
מי יודע איך הוא יתפקד, יהיה רעב כמו פעם?כריזמטי?פוגע?

אחרי שמיעה ראשונה הבנתי שזה הולך להיות אחד ה-אלבומים של 2007,הבנתי שהאלבום הזה עלה על הציפיות שלי ועוד בעיקר בגלל שבכלל לא ציפיתי לאלבום ברמה גבוהה.
האלבום הזה לא רק אחד האלבומים הטובים של 2007,אלא אחד האלבומים הטובים בכל הזמנים מבחינתי.פרעה ללא ספק נשמע רעב מתמיד באלבום הזה.
האלבום היה באמת טוב מכל בחינה:אם זה הסאונד,אם זה התוכן ואם זה היכולות הווקאליות של מונץ'.
ההפקות באלבום כוללות שמות כמו black milk,sa-ra,the alchemist ועוד. מה שגם פרעה אחראי לחלק מההפקות באלבום. הפקות מרעננות מאוד שכוללות הרבה חצוצרות,פזמונים מעולים עם אמני סול\אר אנד בי,פשוט סאונד מעולה שיושב טוב באוזן. התוכן של האלבום הוא גם חלק מאוד דומיננטי באלבום, האלבום מתעסק בעיקר בביקורות על הממשלה של ארה"ב,על המלחמה המתרחשת בעיראק, על המצב היומיומי ברחובות, על העניין שמותר לכל אזרח להחזיק נשק בבית - מה שגורם למספר הרוגים גדול בארה"ב(When the Gun Draws). באלבום תמצאו גם כאורחת את Erykah Badu שמשתתפת בשיר עם תוכן מאוד מרגש(Hold On).
פרעה,אחד האמסיז היותר כריזמטים שאני מכיר, אם לא הכי כריזמטי - באמת שורף בכל טראק וטראק. הבנאדם זורם בצורה מטורפת,מגיש בצורה מעניינת,אי אפשר להשתעמם ממנו לשניה.
אלבום מהנה מאוד,מהטראק הראשון ועד לאחרון.
קשה שלא לאהוב.

המשך לקרוא

[טור אישי] 2006 מנקודת המבט של crooked kid.

משהו שכתבתי לפני שנתיים, ויכול להיות מאוד, שהדעה שלי השתנתה, לפחות לגבי אלבומי השנה.

אתם בטח מכירים את זה, שאחרי שאתם כותבים סיכום שנה, פתאום אתם מגלים אלבומים מאותה שנה שבקלות היו נכנסים לרשימה, או שחלק מהאלבומים שהזכרתם כבר לא מה שחשבתם עליהם בעבר.
well, חפיף.

מה שבטוח, 2006 הייתה שנה גדושה במוזיקה טובה.

קריאה נעימה.

עשרת אלבומי השנה:

אלבום השנה..

The Roots - Game Theory.

מאאןן השנה התחרות על המקום הראשון הייתה אחת הבחירות הקשות.. מצד אחד לופה נותן בכורה ענקית.. מצד שני הרוטס מביאים אלבום מעולה ואמיץ.
אז כפי שאתם רואים אני הלכתי עם הרוטס השנה..
החבר'ה הוותיקים מפילדלפיה קיבלו דיל בדף ג'אם הקמה לתחייה תחת ניהולו של איל-ההיפ-הופ ג'יי זי.
מיד עם החתימה רבים חששו שהרוטס יילכו תחת לחצים מהבוס לסאונד יותר פופי, פקאצה-פרנדלי, אך הם לא שינו ת'נוסחא שלהם מהאלבומים הקודמים שלהם, ואף שיפרו אותה. אלבום בעל סאונד כבד וחדשני, עשוי טוב, ומהנה מאוד.
בלאק ת'ות' על המייק, נשמע רעב מתמיד, בהחלט אחד האנדרייטד אמסיז בכל הזמנים.
הדיסק לאורך 13 הרצועות שלו נותן הרגשה של מסע מוזיקאלי, כשבהתחלה המקצבים חזקים ואגרסיביים וככל שאנו מתקרבים לסופו של האלבום הם נרגעים ונהיים "דלישס" לאוזן.
אי אפשר לסקר את האלבום בלי להגיד מילה טובה על ה"פינת כבוד" למפיק האגדי שאיבדנו השנה, ג'יי דילה, שאנו מקבלים בטראק מס' 13, נוגע במקומות הנכונים.

#2..

Lupe Fiasco - Food & Liquor.

מה עוד לא נאמר השנה על הפנומן, החנון, האמסי שכינויו לופה פיאסקו, הכל נאמר.
בא חסר פוזה למשחק כל כך "מושחט", קיבל מילים טובות מג'יי זי, קיבל ת'5 כוכבים שלו בכל מאגזין אפשרי, מגיע לו לנוח קצת.
באלבום בכורה מדהים לופה הצליח לעצור פעימות אצל כולנו, הכל בעזרת כישורי סטוריטלינג ענקיים, משחקי מילים והמון רגש, המון רגש.
הצד החזק באלבום הוא בהחלט הוורסים של לופה, אך אי אפשר שלא לדבר על העבודה המצויינת שנעשתה ע"י המפיקים איתם עבד עליו, כל טראק דבש.
אל האלבום מתלווה סוללה נכבדת של זמרים המברכת את הפזמונים בו בצורה מדוייקת, מלאת נשמה. לופה פיאסקו הוא העתיד.

#3..

The Procussions - 5 Sparrows For 2 Cents.

ההפתעה הראשונה בדירוג שלי, אלבום עצמאי מקבל טופ 3.
שלושת החבר'ה שבמקור באים מקולורדו קיבלו דיל בראוקוס רקורדז המתחדשים והם היו הראשונים לחנוך את החזרה של הלייבל שהביא לנו את קוואלי, מוס, פרעה ועוד.
סטרו עשה עבודה טובה מאחורי הזכוכית וסיפק לנו סאונד מגוון ונעים, לרוב רגוע אך גם רועש ומלא אנרגיות בחלקים מסויימים.
מיסטר ג'יי שנשמע כמו ריג'קט של הביסטי בויז, מפתיע עם כישורי סטוריטלינג טובים.
טאליב קופץ לביקור כגסט אפירנס המרכזי באלבום ומנעים אותנו באחלה וורס.
הפרוקאשיינס הם משב רוח רענן, תפתחו חלונות.

#4..

Zion I & The Grouch - Heroes In The City Of Dope.

הצמד האלטרנטיבי מקליפורניה חבר השנה לאמסי "פחות ידוע" והביא לנו גם השנה אלבום שראוי להיכנס לטופ10 ולקבל שבחים על ימין ועל שמאל.
השילוב אינו גורע מהנוסחא הישנה של אמסי זאיון ודיג'יי אמפ לייב, דה גראוץ' מראה מי הוא ולמה הוא כאן לאורך כל האלבום, ואף מתבלט.
הסאונד בHITCOD, הרבה יותר אפל מהסאונד שהכרנו אצלהם, אך עימו באות גם יציאות מרגשות ועדינות.
גולת הכותרת של האלבום היא בטראק מס' 13 בו דה גראוץ' מרגש בצורה מעוררת השראה.
צ'אלי טונה מג'וראסיק פייב מתארח באחד הטראקים ומראה לנו שהוא עדיין יודע לשרוף ביטים עם הקול העמוק שלו.

#5..

Rhymefest - Blue Collar.

מיסטר "זכיתי בגראמי ואין לי אפילו אלבום" הגיע אלינו השנה עם בכורה טובה.
מצויד בהמון קאריזמה, ריימפסט יודע לרגש, לשמח, להצחיק, מתי שצריך ועושה את זה על הצד הטוב ביותר.
לאלבום הזה יש הרבה מה לתת, הרבה, אך בחלקים ממנו הוא פשוט נשמע חסר כיוון, מלוקק, פשוט לא זה.
אולי בגלל שמארק רונסון אחראי מאחורי הזכוכית על ההרכבה הסופית שלו? אולי.
אחד הדברים הכי מרעננים ומשמחים בבת אחת באלבום הזה הוא החזרה של המפיק הוותיק, נו איי.די., מפיק שאחראי למס' קלאסיקות של קומון, איי.די. מספק ת'סחורה ותורם מאוד לאלבום.
טראק מס' 16 המסיים את האלבום, בו או.די.בי המנוח שר כמו שרק הוא יכול את הפזמון, יגרום לכם לצחקק בשקט.

#6..

Panacea - Ink Is My Drink.

רבים ישאלו אותי ואת עצמם, מאיפה האלבום הזה בא ולמה הוא מופיע כאן, מי ששמע יודע את התשובות.
בשקט בשקט בין כל האלבומים השנה בא אלינו הצמד האלטרנטיבי הזה שחתום בראוקוס רקורדז ומעיף לי את האוזניים בסערה.
הצד החזק באלבום הוא הסאונד שמספק לנו המפיק בחבורה, כל טראק דבש.
הצד הלירי באלבום אינו מתגמד מאחורי הסאונד שלו, רוו פואטיק, האמסי בחבורה, מראה ביצועים משכנעים על המיקרופון עם פלואו מהיר וטוב מצד אחד, מצד שני קול מונוטוני שמתלבש כמו כפפה על הרקע שמצייר לנו המפיק.
כנראה היציאה האלטרנטיבית-ניסיונית הכי טובה השנה.

#7..

Strange Fruit Project - The Healing.

הרכב המורכב משלושה אמסיז שאחד מהם גם אחראי על חלק מההפקות באלבום.
אלבום שכולו אווירה של "גוד טיים", פאנקי וטוב.
הסטייל שלהם מזכיר מאוד את ליטל בראדר, שלא במפתיע גם מתארחים באלבום.
גולת הכותרת של האלבום כי בהחלט הטראק שבו מתארחת אריקה באדו.

#8..

Deep Rooted - The Second Coming.

הרכב מקליפורניה שבשקט השתחל לו לטופ שלי עם אלבום טוב בידיים.
הצד החזק באלבום הוא הסאונד, תופים חזקים, הבאסים פשוט מעולים, מה עוד צריך.
משום מה החבר'ה האלה מזכירים לי את סלאם ווילג' מהתקופה שדילה היה חלק מהם, האמסיז יבשים לעומת הסאונד שהוא מעולה, למזלם יש להם זמרת טובה.
לאלבום סוללת אורחים ממיטב האמסיז שהאנדרגראונד מציע התורמת לאלבום במידה רבה.

#9..

Nas - Hip Hop Is Dead.
לעומת הרזומה המפואר של נאז, האלבום הזה בינוני ומעטה.
לעומת האלבומים שיצאו השנה, האלבום הזה ראוי להיות בטופ10 בקלות.
האלבום מתחיל בצורה יבשה מעט, עייפה, עד שהוא מגיע לטראק שבו מתארח ג'יי זי, משם הכל משתנה.
משם האלבום מתעורר לחיים, נאז והסאונד, מתעוררים, ונותנים מין הרגשה של "מה פתאום, ההיפ הופ לא מת".
קנייה מספק וורס מדבק בטראק מס' 9, וגם ההפקה לא רעה בכלל, אחת הטובות השנה לטעמי.
נאז אולי לא "און טופ אוף היז גיים", אבל עדיין מעניין וסוחף.

#10..

The Coup – Pick A Bigger Weapon.
הצמד הצבעוני הזה חוזר אלינו השנה עם עוד אלבום פאנקי, משעשע וטוב.
עם כל האווירה הצינית והכיפית לאורך האלבום, בוטס כהרגלו משחיל מסרים מחאתיים בין התופים.
גולת הכותרת באלבום היא טראק מס' 4 בו קוואלי ובלאק ת'ות' מתארחים, חם מאוד, שורף.

שירי השנה:

Zion I & The Grouch – 10 fingers, 10 toes, 10 lbs, 10 oz (feat. Deuce Eclipse).
The Roots – Clock with no hands (feat. Mercedes Martinez).
The Procussions – Miss January (feat. Talib Kweli).
The Game – Wouldn’t get far (feat. Kanye West).
The Coup – My favorite mutiny (feat. Black Thought & Talib Kweli).
Strange Fruit Project – Get live (feat. Erykah Badu).
Sol.Illaquists Of Sound – Property and malt liquor.
Rhymefest – Fever.
Pete Philly & Perquisite – Hope (feat. Talib Kweli).
Panacea – PULSE.
Nas – Still Dreaming (feat. Kanye West & Chrisette Michele).
Murs & 9th Wonder – L.A..
Lupe Fiasco – Kick push.
Lupe Fiasco – Daydreamin’ (feat. Jill Scott).
Ludacris – Runaway love (feat. Mary J Blige).
Louis Logic & JJ Brown – The great divide.
Kidz In The Hall – Wheelz fall off (06 til).
Jay Z – Show me what you got.
J Dilla – So far to go (feat. Common & D’Angelo).
Hi-Tek – Music for life (feat. J Dilla, Nas, Common, Busta Rhymes & Marsha of Floetry).
Ghostface Killah – Be easy (feat. Trife).
Exile – Fly (song of liberation).
Dilated Peoples – Kindness for weakness (feat. Talib Kweli).
Busta Rhymes – You can’t hold a torch (feat. Q-Tip & Chauncey Black).

חמשת הסינגלים הגדולים של השנה:

Lupe Fiasco – Kick push.

Common – I have a dream (feat. Will.I.Am.

Murs & 9th Wonder – L.A.

Jay Z – Show me what you got.

Ludacris – Runaway love (feat. Mary J Blige.

ראפר השנה:

לופה פיאסקו.

הרכב השנה:

הרוטס.

מפיק השנה:

ג'אסט בלייז.

חמשת שיתופי הפעולה הגדולים של השנה:

Nas – Black republican (feat. Jay Z).
Hi-Tek – Music for life (feat. J Dilla, Nas, Common, Busta Rhymes & Marsha of Floetry).
The Coup – My favorite mutiny (feat. Black Thought & Talib Kweli).
Pharrell – Number one (feat. Kanye West).
Q-Tip – That’s sexy (feat. Andre 3000).

אכזבת השנה:

בקטגוריה הזאת יש קרב ענק בין ג'יי זי ולבין אאוטקאסט, הציפיות וההייפ היו בשמיים, התוצאות היו בינוניות.

המשך לקרוא

[מומלץ] Us Vs. Them של The Chapter.

אלבום בכורה מבית היוצר של צמד יצירתי ומעניין מלאס וגאס, The Chapter.
השילוב הקלאסי בין דיג'יי/מפיק לאמסי, אבל עם טאצ'ים של להקה שלמה.

Verbal E מספק את המילים מרוממות הרוח, הפוליטיות, הביקורתיות ומלאות הנשמה.. וכל זה עם נוכחות, פלואו טוב, קול והגשה שמושכים אותך אליו, ויצירתיות.
3Sixty מספק את הסאונד המצוין והמינימליסטי, מושפע הרוטס, עם תופים חיים, שימוש כבד בקלידי רודס במלודיות פשוטות ויפות, באסליינים שמריצים ת'סאב סיבובים סביב המגרש, וכמעט שבלי סמפלים.

ההרכב עשה את הפריצה הגדולה שלו כאשר Questlove, מתופף ומפיק הרוטס, ויוזם האתר Okayplayer, נתן להם "לשרוף" באחד הטראקים באוסף שהאתר הוציא תחת שמו, בין שמות גדולים באנדרגראונד כמו Little Brother, Blackalicious, Hieroglyphics ועוד.Questlove גם בא לתת כבוד ומציג את ההרכב באינטרו של האלבום. כל האלבום נשמע כאילו אתה שם, כאילו הכל מבוצע על במה עם להקה, כשבעצם יש רק שני אנשים באולפן. כבוד גדול לזמרים שמעטרים כמה מהפזמונים ולא מקבלים קרדיט, הם חלק גדול מההתלהבות שלי מהאלבום הזה, שנשמע כאילו הרוטס המשיכו בכיוון של Things Fall Apart לתוך שנות ה2000. באלבום מתארח בודד שעונה לכינוי E-Dot, שלא מצליח לגנוב ת'פוקוס מVerbal E שסוחף לאורך 15 רצועות ולא נופל לרגע. ההרכב הוציא בשנה שעברה את אלבומו השני The Prewreckwizit וממשיך לדחוף לעבר אלבום שלישי. כנראה שלאס וגאס היא לא רק הימורים, פשע, ורצח טופאק.

המשך לקרוא

[מומלץ] New Amerykah Part One של Erykah Badu.

אלבום רביעי יצא לאריקה באדו לפני כמה חודשים.

המשך לקרוא

[טור אישי] טופ 5 אלבומים של tomer.

תומר ציין בזמנו שלדירוג המספרי אין כל משמעות.. אז שימו על זה זין, וכן תייחסו למספרים.

המשך לקרוא

[מומלץ] The Life Of Clutchy Hopkins של Clutchy Hopkins.

אלכס הוא אחד הכותבים המובחרים שלנו, כל כך מובחר שהוא כתב רק פוסט אחד מאז שפתחנו ת'חרא הזה.

המשך לקרוא

[מומלץ] Time:Line של Nicolay & Kay.

נעשה סיפתח לסקציה הגדולה והחשובה שלכבודה התכנסנו עם האלבום הכי מעניין, כרגע ב2008.

המשך לקרוא